החודש אנו מארחים את צלם האוכל המוכשר בטירוף, אמיר מנחם, בן 27 מתגורר בתל אביב. אמיר התחיל לצלם בגיל 14 ומאז הספיק לצבור רזומה עשיר במיוחד.
בימים האלה תוכלו למצוא אותו מצלם ספר עוגות שמרים לשף קונדיטור דודו אוטמזגין, צלם הבית בבית הספר לבישול גבוה בישולים ועוד רבים טובים.
תפסנו אותו לראיון קצר על השראה, טיפים ותמונות שגירו לנו את בלוטות הטעם!
למה בחרת בצילום אוכל ומה משך אותך להיכנס לעולם מלכתחילה?
מתי התחלת לצלם? ועם איזו מצלמה?
מיהם הצלמים או מהו הדבר שמעורר בך השראה?
איך אתה ניגש ליום צילום?
מה מבחינתך סט צילום האולטימטיבי?
אם היית יכול לצלם כל אדם או דבר בעולם – במי היית בוחר? לאן היית נוסע?
אני בן אדם שנמשך מאוד לדיוק ודברים מושלמים ואני חושב שהאוכל הכי מדוייק ומושלם (וטעים) זה האוכל היפני, הייתי מאוד רוצה לצלם ביפן,
החל מלצלם מנות, שפים, טבחים במסעדות ועד לצילומים דוקומנטרים בחוות ווסאבי עם טבע מרהיב ולצלם את את התהליך של גידול השורש,
ליקוטו והאנשים שאחראים על זה או אפילו לצלם את התהליך של יצירת סכין אצל אומן סכינים בפעולה.
יש משהו בתרבות האוכל היפנית שמושך אותי כל כך ומעורר בי השראה, האסתטיקה של האוכל שלהם, הטעמים עצמם,
כל עניין המסורת של הסכינים, הסושי, הכבוד שהם נותנים לחומרי הגלם וגם לא רק האוכל, הטבע, העצים והמבנים שלהם, בגדול יש לי הערכה מטורפת לעם הזה.
מהי העדשה המועדפת עלייך ומהי עדשת החלומות שלך?
מה היית אורז בתיק הצילום?
שתף אותנו ברגע מרגש במיוחד בדרך המקצועית שלך
יש רגע מסויים בקריירה המקצועית שלי שקרה שאני מאוד שמח עליו, זה בעצם היה תהליך הבנה שקרה בשניות, אפשר להגיד הארה.
הבנתי בשניה אחת שזה מה שאני צריך לעשות וכל הפאזל התחבר לי, אני מזל תאומים ולרוב מתקשה מאוד בלבחור דברים, בדרך כלל אני שובר את הראש לפני כל החלטה כלשהי,
אך לא במקרה הזה. הסיפור הוא כזה – לפני שצילמתי אוכל עבדתי כטבח במסעדת גורמה, הייתי בתקופה קשה מאוד עם עצמי כי פשוט לא ראיתי עתיד טוב עם המקצוע הזה,
כל החשק והאש שהייתה בי נעלמו, עבדתי כל היום, כל יום, כמעט בלי חופש. המשפחה, החברים והחברה הוחלפו עם הצוות של המטבח והם היו המשפחה החדשה שלי.
לא ראיתי בכלל את החברים ואת המשפחה, את חברה שלי הייתי רואה שעה ביום וגם זה לא תמיד, אפילו החשק לבשל נעלם לי (שזה תמיד היה אחד הדברים הכי חשובים לי בעולם, אני מוצא שם שקט וכל הלחצים שלי פשוט מתפוגגים).
העבודה הייתה כל כל סזיפית וכל כך קשה שבלי אש בעיניים אי אפשר לשרוד, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי רק ידעתי שאני לא רוצה את זה יותר.
עד שיום אחד בעבודה הגיע צלם מזון ידוע לצלם במסעדה, כל הציוד, הלייפסטייל העבודה המדהימה הזאת פשוט הדליקו אותי ברמות כל כך קשות שפשוט הכרזתי לעצמי שזה מה שאני הולך לעשות,
לא ראיתי בעיניים ונדלקה בי אש שעד היום בוערת וכבר הפכה למדורה וחיה איתי בהרמוניה. קיבלתי החלטה ושום דבר לא יכל לעצור אותי. זה היה רגע באמת מרגש שאני אזכור אותו לנצח.
אם לא היית צלם מה היית רוצה לעשות?
על איזה פרויקטים אתה עובד בימים האלה?
עריכת תמונות – בעד או נגד?
אני בעד עריכת תמונות, באופן כללי אני בעד לעשות כל מה שצריך כדי לייצר חוויה ויזואלית יוצאת דופן אצל המתבונן. הזמנים השתנו, העולם של הצילום השתנה,
לדעתי להיות נגד עריכת תמונות זה פשוט להישאר מאחור, צריך לזרום עם ההתקדמות ולנצל את כל הכלים הבאמת מדהימים שעומדים לרשות הצלמים.
עולם הצילום השתנה ואני מאמין שגם ישתנה בשנים הקרובות, הטכנולוגיה לא מפסיקה להתחדד ובקרוב קובץ raw יכיל כמות לא מוגבלת של מידע, זה חופש מוחלט בעריכת התמונות.
עריכה זה עולם של אפשרויות, זה כלי שנותן להגשים את כל הפנטזיות שצלם יכול לבקש וצריך לנצל אותו כמה שיותר.
באיזה ציוד צילום אתה משתמש כיום?
שתף אותנו בטיפ אישי מהניסיון שלך לצלמים המתחילים את דרכם בעולם הצילום
גם אתם רוצים להתארח אצלנו? היכנסו לקישור ומלאו את הפרטים.
