צלמת החודש שלנו היא יובל טריסקר, בת 25 מגן יבנה ובעלת עסק לצילום כלבים. יובל מקפידה להכיר את עולמם יותר ויותר בכל יום ומתעדת
אותם ואת האינטרקציה בינם לבין הבעלים בצורה נפלאה תוך דגש על כל מרכיבי התמונה, תמונתיה אף הוצגו בגלריה בינלואמית של צלמי כלבים.
נפגשנו לראיון מעמיק, מרחיב אופקים ומרתק! היכנסו לקרוא.
מה משך אותך להיכנס לעולם הצילום?
מאז שאני זוכרת את עצמי היו מצלמות בבית ואני זו שתמיד לקחה את המצלמה ודאגה לתעד את ה-כ-ל! כרגע כלבים זה תחום הצילום שהכי
מרתק אותי, כי יש לי קרבה חזקה לכלבים. עולם הצילום הוא כל כך רחב ומכיל בתוכו עוד המון סוגי צילום שונים ומעניינים. במהלך שירות
החובה רכשתי מצלמה קומפקטית Canon SX50 שהייתה המצלמה הראשונה שלי, לפני כשנה וחצי התחלתי לצלם באופן רציני ומקצועי יותר
ורכשתי את המצלמה Canon EOS 80d, כאשר החלטתי לפתוח את העסק שלי השתדרגתי לציוד צילום מקצועי יותר.
מדובר במשהו שתמיד אהבתי לעשות מאז הילדות, אבל כשאימצתי את הכלבה הראשונה שלי לפני 3 שנים, נפתח בפניי עולם הכלבים שהיה
בזמנו חדש לחלוטין עבורי. היה לי חשוב לתעד את החיים שלה ושלנו ביחד, השילוב של צילום וכלבים שאב אותי והפך מתחביב למשהו רציני
במהירות מטורפת!
מה מעורר בך השראה?
בראש ובראשונה הצורך לתעד את החיים, לנצור רגעים ולהנציח חוויות מניע אותי, יש בי ממש דחף לייצר זיכרונות עם ערך רגשי. באופן יותר ספציפי,
כלבים זה נושא שמאוד קרוב אליי ומעורר בי ובהמון אנשים מלא רגשות. החיים עם הכלבים הם אוסף של רגעים משוגעים, מצחיקים (ולפעמים גם
עצובים, אבל גם זה חלק מהחבילה), הם מחברים לטבע, הם מולידים תקשורת מדהימה בן אדם לחיה שונה שלפעמים קשה להסביר והם גורמים לך
להתפעל ממכונה מטורפת מבחינה פיזית שהטבע יצר. אני חייבת לצלם את זה!
בנוסף, הלמידה והמחקר שאני דורשת מעצמי לפני צילומים גם נותנת לי המון השראה. חשוב לי להבין לעומק את מה שאני מצלמת כדי שמלוא
הפוטנציאל שיש ברגעים שאני תופסת יתפוצץ מהם והלמידה עצמה היא תהליך מדהים בעייני.
כשאני מצלמת, אני משתמשת בין היתר בטכניקות ורעיונות שאני שואבת מאחרים בתהליך היצירה שלי, כי אנשים מייצרים אומנות מטורפת!! חבל
לא ללמוד מהם, אני משתדלת לעשות את זה באופן שבו התוצר הסופי יהיה שונה ומיוחד ככל האפשר. אני עוקבת אחרי הרבה מאוד צלמים (בעיקר
צלמי כלבים כרגע), בלוגים, אני חברה בקהילות וקבוצות צילום, וכל הזמן נחשפת לתוכן שאני נהנית לצפות בו ולנתח אותו, זה ממש פותח לי את
הראש. למעט צלם אחד שהשפיע עליי מאוד דווקא בתחום העיבוד והעריכה – Elia Locardi – צלם נופים מדהים! קשה לי לנקוב בשמות של צלמים
ספציפיים, כי מכל אחת ואחד אני לוקחת עוד כלי קטן.
איך את ניגשת ליום צילום? מה מבחינתך סט הצילום האידיאלי
כדי להצמיח עסק שמצליח מכל הבחינות, לדעתי צריך לחלק את הזמן ביום בצורה חכמה בין מספר צירי התקדמות – שיפור היכולות המקצועיות,
ניהול העסק בכל מה שלא קשור לצילום עצמו ופרוייקטים שמטרתם המוגדרת היא פאן ונתינה לאחרים. סדר היום אינו קבוע, מפני שהוא מאוד תלוי
בימי הצילום, אבל דבר אחד שאני לא מפספסת הוא מחקר ולמידה על עולם הכלבים, קודם כל מתוך המון עניין ואהבה לתחום, ואחר כך גם כי פשוט
אי אפשר להיות צלם טוב מבלי להכיר לעומק את מה שאתה מצלם.
מעבר לדברים הבנאליים, כמו ניקוי הציוד ובדיקת תחזית מזג האוויר (הבוגדנית לעיתים יש לומר), אני מתכוננת באופן די דומה לכל הצילומים. אני תמיד
חוקרת את הבעלים של הכלב על הכלב אותו אצלם – אופי, יכולות, מה מניע אותו, מה נעים לו ומה לא, מה הוא הכי אוהב בעולם ואיפה הם בדרך כלל
מטיילים. אני מחפשת לוקיישנים שמתאימים באופן ספציפי לכלב (גם מבחינה בטיחותית, וגם מבחינת הנאה ואווירה). בנוסף, בצילום עם לקוחות, חשוב
לי להבין מה הציפיות והתוצאה הרצויה מבחינתם.
אני אוהבת המון סוגי צילום, אבל אם אני צריכה לדמיין סט שהכי יספק אותי ויעשה אותי מאושרת זה סט עם אור טבעי, נעים ורך. הלוקיישן צריך להיות
מקום מיוחד בטבע, וכמובן שהכלבים, שהם המרכיב החשוב ביותר, צריכים לתקשר ברמה גבוהה עם הבעלים ולהכיר המון טריקים גם בסביבה מלאה
בגירויים. והכי חשוב – שהכל ייעשה מתוך הנאה וכיף, בעיקר לכלב.
באיזה ציוד את משתמשת באופן שוטף? מהי עדשת החלומות שלך?
באופן שוטף אני משתמשת במצלמה Canon EOS 5D Mark IV ובעדשות בעיקר הן Sigma 135mm f/1.8mm dg hsm art [הקליקו לסיקור]
ו Canon 70-200mm f/2.8 IS II USM. הן מספקות לי טווח מעולה לצילום כלבים, מפתח הצמצם הרחב יחסית עוזר לי לפצות על חשיפות מאוד
קצרות שמקפיאות כלבים בתנועה. בנוסף אני משתמשת גם ב Sigma 50mm f/1.4 DG HSM Art ו Canon 16-35mm f/2.8 II USM. אני מאוד מסופקת
מהציוד שיש לי היום, אבל בוא נגיד שאני לא אתנגד לגוף עם קצת יותר פריימים לשנייה ומערכת פוקוס משוכללת יותר. גם עדשות באורך מוקד
גדול, לדוגמה Canon EOS 1DX Mark II או Canon 300mm f/2.8L IS II USM.
מה הוא הרגע שבו הבנת שאת במקום הנכון? מהו הרגע המרגש במיוחד בדרך המקצועית שלך?
אפשר לענות על השאלה מכיוון אחר – הרגע בו הרגשתי שאני במקום הלא נכון. זה קרה כשלמדתי לתואר במוזיקה, זה לא שלא נהניתי, אבל
במקום להתעסק בלימודים ולעשות שיעורי בית כמו תלמידה טובה, מצאתי את עצמי מנצלת כל רגע פנוי בלמידה על עולם הכלבים והצילום,
וזה כל מה שעניין אותי. אז פרשתי, ואז הבנתי שאני במקום הנכון.
אני מצלמת מעט מאוד זמן (שנה וחצי) ובטווח כל כך קצר לא הספיק לקרות הרבה, יש לי עוד לא מעט לעבור, לחוות וללמוד, אבל נקודת ציון אדירה
מבחינתי היא שבחרו להציג תמונות שלי בגלריה בינלאומית של צלמי כלבים. מבחינה אישית, עצם העובדה שמצאתי את התחום שאני כל כך אוהבת
מרגש אותי מלא.
לו היית יכולה לצלם כל אדם או דבר בעולם, במה היית בוחרת? למה? מה היית אורזת בתיק צילום?
הייתי בוחרת לצלם בעלי חיים בסביבתם הטבעית בכל מקום בעולם, גם טבע, טבע מטורף ומהפנט. בעולם הכלבים, הכי הייתי רוצה לצלם כלבי
רוח רצים ונהנים מהחיים. אני מתמוגגת בכל פעם שאני רואה אותם בפעולה, הם כל כך אתלטיים ומהירים בצורה קיצונית, פשוט מכונות מופלאות
שהטבע יצר. אני גיקית של סדרות כדוגמת Planet Earth ו- Frozen Planet, וגם כמובן שכל אחד רוצה את מה שאין לו, לכן הייתי נוסעת לקטבים. קל.
יש משהו שמרתק אותי בצורה יוצאת דופן בתנאי המחייה הקשים, מזג האוויר ההרסני והבלתי סלחן בעליל, הנוף שרחוק ביותר מכל מה שראיתי
וכמובן שהחיות המדהימות ביופיין ואופיין, זה גם נשמע לי כמו טיול אקסטרים חוויתי לאללה.
מבחינת ציוד אני אתמקד במה שרלוונטי לצלמי כלבים, מגבונים למקרה קשה של ריר והתפלשות בקקה, רצועה דקה שניתן להעלים במהירות בעריכה,
צפצפה שתפנה את תשומת לב הכלבים אליי, ציוד ניקיון, חטיפים (אחרת למה שהם ישתפו פעולה?), מים וקערה ניידת, צעצועים, כובע וקרם הגנה (כי אז
אני אראה כמו עגבניה) וכו׳.
השלמי: הפריים המושלם בעיני הוא..
משהו שלא בהכרח קיים.
זו שאלה טריקית, כי מאוד מפתה לזרוק תשובות כמו קומפוזיציה נכונה, חשיפה מדויקת וכו׳, אבל בעיניי יש כל כך הרבה מדדים לאיכות תמונה,
למשל, האם אהבתי את התוצאה? האם אחרים אהבו? האם היא מתוחכמת או אולי הומוריסטית? האם התגברתי על אתגר כדי להשיג את הפריים?
האם זה פריים שעוד לא תפסו? וממש, אבל מ-מ-ש קשה להצליח בכל המדדים. אנחנו יכולים רק לשאוף לטוב יותר, ולהינות מהאומנות שאנחנו
מייצרים, אף על פי שהיא לא מושלמת.
עריכת תמונות, בעד או נגד? למה?
אני לא נגד עריכה בכלל. להיפך, אני מאוד בעד ועורכת המון בעצמי. אני פשוט חושבת שהכל תלוי במטרה הסופית של היצירה. העריכה היא עוד
כלי בידי האומן, וכל אחד רשאי להשתמש בו במידה שירצה. אישית, פיתחתי סגנון עריכה משלי שמאוד נאמן למקור, אבל כן נותן קיק לתמונה
ומפצה על מגבלות טכניות של המצלמה (שממש לא רואה את המציאות כמונו).
האם את חושבת שהמדיה החברתית תרמה לקידום תחום הצילום?
המדיה החברתית תרמה המון לקידום תחום הצילום, אבל היא לא נקייה מחסרונות. המדיה הזו נותנת לנו, הצלמים, את כל הבמה שאנחנו צריכים כדי
שיכירו אותנו, שהאומנות שלנו תצא אל העולם ושיזימינו מאיתנו עבודות וזה מה שמאפשר לנו לעסוק בתחום. מצד שני, יש כל כך הרבה צלמים טובים
ונהדרים. אנשים צילמו כבר כמעט את הכל, והאינטרנט מלא בתמונות מדהימות. כבר יש תחושה של המוניות, מיצוי ורוויה, אז איך אתה מתבלט במצב
כזה? זה נורא קשה. המצב הזה מייצר מציאות שבה אתה נופל ומתרסק, או שאתה חייב להמציא את עצמך מחדש למרות כל הקשיים, וזה מה שהופך
את העניין למאתגר. למזלי אני אוהבת את האתגר.
האם יש פרויקטים מעניינים שאת מתעסקת בהם כיום?
יש כמה פרויקטים שאני מריצה במקביל, אני מצלמת כמה שיותר סוגי ספורט כלבני ברמות הגבוהות, בדגש על רגעים שגורמים לנו לומר ״וואו!״
אני מאוד נהנית מילדים בגיל צעיר שיש להם אהבה אמיתית לכלבים, אז אני עובדת על תמונות שממחישות קשר כזה. בנוסף יש לי עוד פרויקט שהוא
יותר אישי ואפרסם אותו בקרוב.
אם לא היית צלמת, מה היית רוצה לעשות?
כרגע אני בפול גז על הצילום ולא רואה את עצמי עושה משהו אחר בזמן הקרוב. אבל בכל מקרה, כנראה שכל דבר אחר שאעסוק בו ישלב כלבים
בדרך כלשהי.
שתפי אותנו בטיפ אישי מהניסיון שלך לצלמים שמתחילים את דרכם בעולם הצילום
לא משנה כמה העבודה תובענית ודורשת מכם זמן והשקעה, אל תשכחו שאתם מצלמים בעיקר ממקום רגשי ואומנותי, ולכן אתם חייבים לפנות
זמן לפרוייקטים אישיים, כאלה שלא בהכרח יניבו כסף, אבל הם לגמרי לנשמה.
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
