טכניקות מתקדמות של צילום בתנועה

צילום בתנועה הוא מושג שעלול לבלבל, האם הכוונה לצילום עצמים או אנשים המשנים את מיקומם ומצטלמים בהקפאת התנועה או מריחת התנועה?
או שמא, צילום מתוך תנועה של הצלם עצמו, המבצע את הצילום תוך כדי הליכה, נסיעה, או ריצה? או אולי גם וגם? בכתבה נעבור על הטכניקות
השונות ונגלה את עולם התנועה.

איך הכל התחיל?

בשנים הראשונות, בתחילתו של עולם הצילום המופלא, אי שם בסוף המאה ה-19 רוב הצילומים של עצמים או אנשים היו בתנועה (לא רצויה ממש)
כיוון שהחומרים היו פרימיטיביים והחשיפות הארוכות דאז, גרמו לתנועות לא רצויות. היה צורך להתגבר על המגבלה הזאת, וכאשר זה הגיע והתנועה
הייתה בשליטת הצלם מבחינת הביטוי בתמונה, החלה הטכניקה של צילום בתנועה ומתוך תנועה, להיות נושא בתחום האומנות החזותית. ללא ספק,
הצלם הבולט ביותר לכל הנושא בצילום בתנועה כטכניקה, היה הצלם האוסטרי  (1986-1921) Ernst Haas אשר הביא האומנות שלו בצילום בתנועה
לעולם הדוקומנטרי ולצילום העיתונות.

צילום עצמים בתנועה או אנשים בתנועה עושי להיות הנושא המרכזי בתמונה. כלומר, הכותרת הופכת להיות "תנועה" ולא האובייקט המצולם בעצמו.
לדוגמא מפלי מים, ספורט, תפיסות של אובייקטים או אנשים באוויר ועוד. כך ניתן להבין שמתוך התנועה הזאת, אפשר לצלם הקפאה של התנועה
ומריחת התנועה. ידוע שבחירת סגירת תריס מהירה ממחישה בתמונה תנועה שכל העצמים הנעים בזמן הצילום (וגם ידי הצלם) די מוקפאים. להיפך,
כאשר נבחר מהירות תריס איטית יותר, העצמים הזזים בכיוון שחולף על פני הפריים, מצטלמים במריחה שעוצמתה תלויה ביחס בין מהירות התריס
למהירות של אותה תזוזה של האובייקט. וגם כאן, זה כולל את רעידת ידי הצלם בזמן ביצוע הצילום.

טכניקות מתקדמות

קיימת טכניקה מרשימה נוספת, הנחשבת לטכניקה מתקדמת יותר ממריחה או ההקפאה. טכניקת ה-Panning המראה בתמונה יציבות יחסית של
האובייקט המצולם, ומריחה בולטת מאוד ברקע. ההסבר הטכני של האפקט הזה הוא פשוט – יש לקבוע פרמטרים מתאימים לכמות האור הקיים
באתר הצילומים, ולדאוג שהמהירות בסגירת התריס תהיה בין הערכים הבאים: 1/2 עד 1/25 (למרות שזה די תלוי במהירות האובייקט שבתנועה).
מה שהטכניקה הזו דורשת לעשות עם הפרמטרים הללו, הוא לעקוב אחרי התנועה לרוחב התמונה ולהתחיל את הצילום שבריר שנייה לפני שהאובייקט
חולף על פני מרכז הפריים. היות והצלם עוקב עם המצלמה אחרי האובייקט, הוא נחשב ונמצא "ביחס אפס" כלפי האובייקט, כי הם זזים יחד לאותו
הכיוון, אך הרקע הוא זה שנמרח כי המצלמה משנה את מיקומה מהנקודה שהתמונה החלה. במידה והמצולם הוא אדם בריצה, גופו יישאר יחסית
חד וסטטי, והרגליים שבתנועה מהירה, ימחישו את הפעולה בצורה ניכרת, והרקע עוד יותר. כאשר המצולם הוא כלי תחבורה כגון אופניים או רכב,
הגלגלים תמיד ייראו תנועה מהירה סיבובית, אבל הרכב עצמו או הרוכב, הרבה יותר יציב.

טכניקת ה-"זום" (שינוי באורכי המוקד)

טכניקה אחרת מאוד נפוצה היא לעשות חשיפות מעט ארוכות מהסטנדרט, על מנת להשיג את הזמן הדרוש לבצע משיכה או הרחקה של עדשת
הזום תוך כדי צילום. כלומר, בזמן שהתמונה מצטלמת, הצלם מבצע שינוי במתיחת העדשה (קדימה או אחורה – זום אין / זום אאוט) וכך המרכז
מופיע יחסית סטטי וחד בתמונה, וכל יתר המרכיבים בתמונה נמרחים בצורת רדיאלית (קווים אלכסוניים עד לקודקודי הפריים). בדרך כלל הטכניקה
הזאת מרשימה יותר בצילומי ספורט או צילומי לילה, כאשר מעטפת השמיים הכהים מהווים רקע מאוד מתאים למריחת האורות הנקודתיים שבתמונה.

עיבודים דיגיטליים

בעידן הטיפול בקבצים דיגיטליים, אפשר במספר כלים מצומצם להוסיף אפקט של תנועה להמחשת הנושא. אחת הדרכים הנפוצות ביותר היא ליצור
מברשת בצורת האובייקט שרוצים "לשכפל" במספר פעמים, והתוצאות כאשר המינון הוא הנכון, מרשימות בהחלט. 

ואפשר לשלב הכל – גם וגם. אז משאיר לכם תמונה שבעיניי מספרת יותר טוב מכל אוסף המילים שאוכל לשפוך כאן. התמונה המפורסמת של
Robert Capa מתוך הפלישה של כוחות הברית בנורמנדי, צרפת, כאשר הוא מצלם בריצה את החיילים… תחת אש.

המאמר נכתב על ידי הצלם גוסטבו הוכמן, מנהל המרכז לצילום אומנותי.