צלמת החודש – ליזה שצ׳טינקוב

שמחים לארח את צלמת התדמית וההופעות, ליזה שצ׳טינקוב, בת 29 מגבעתיים. ליזה שואבת השראה בעיקר מהקשר בין בני אדם והובילה פרויקט אישי שמציג מגוון תאים משפחתיים למטרת קידום זוגות לה"טבים. נפגשנו לראיון קצר ודיברנו על אומנות, השראה ואפילו על ביונסה, המשיכו לקרוא. 

מה משך אותך להיכנס לעולם הצילום? מה מעורר בך השראה?

את המצלמה ה DSLR הראשונה שלי קניתי כשיצאתי לחפש״ש, זו הייתה Nikon D90, לקחתי אותה לכל מקום איתי וצילמתי כל דבר, כי פשוט רציתי להתנסות וכמה שיותר. מגיל 15 אני הולכת להופעות מוזיקה, זה היה הבילוי האהוב עלי אז ועד היום, וכמובן שלקחתי איתי את המצלמה וכל כך אהבתי את זה! יש בזה קסם שאני לא יכולה להסביר, לא מעט פעמים אני מוצאת את עצמי מצלמת הופעה ומחייכת לעצמי, פשוט אושר. השראה אני שואהבת מאנשים ובגלל זה אני כל כך אוהבת לצלם אנשים. בעיני אפשר ללמוד משהו מכל אחד וכשאנחנו פנויים לראות את ה״משהו״ הזה אנחנו מתפתחים ומפתחים. אחד הרגעים האהובים עלי בזמן הצילום הוא הרגע בו נשבר הקרח עם המצולם והוא מרגיש בנוח מול המצלמה, זה מאוד בולט בתמונות, וזה רגע של סיפוק אדיר אבל הוא בהחלט דורש ניסיון.

איך את ניגשת ליום צילום?

אני עושה שיחה מאוד מעמיקה עם המזמין, רוצה להבין מה בדיוק הוא רוצה, איך ולמה. בסופו של דבר אני באה לתת שירות ולעשות אמנות אבל אחד הדברים החשובים לי הוא שלקוח ייצא מרוצה מהתוצאה. קורה גם הרבה פעמים, שהלקוח סומך עלי ואומר לי פשוט לעשות את האמנות שלי, אין דבר יותר מרגש בעולם מזה שנותנים לך יד חופשית להתפרע עם הדמיון ולעשות את הדבר שאתה הכי טוב בו. 

באיזה ציוד את משתמשת באופן שוטף?

אני מצלמת במצלמת רפלקס Nikon D750 האגדית ועדשה Nikon AF-S NIKKOR 24-70mm f/2.8E ED VR, עדשה Tamron SP 70-200mm f/2.8 Di vc usd g2 ועדשה Tokina AT-X 16-28mm f/2.8 Pro FX. הן נותונות לי את הטווחים שאני צריכה, גם אם מדובר בצילומי תדמית וגם אם מדובר בהופעות. כשצריך, למשל כשאני מצלמת הרצאה או סדנא, אני משתמשת גם בפלאש Godox V860II. חולמת לקנות את עדשה Nikon AF-S NIKKOR 70-200mm f/2.8E FL ED VR.

מה הוא הרגע שבו הבנת שאת במקום הנכון? מהו הרגע המרגש במיוחד בדרך המקצועית שלך?

האמת שהיו לא מעט רגעים כאלה, אחד הרגעים היה בפסטיבל התמר, בו צילמתי את אסף אבידן בהופעה. תבינו, את אסף אבידן אני שומעת מאז שהוא הוציא את הEP ההראשון שלו, “Now That You’re Leaving”, אני זוכרת שהייתי הראשונה שהביאה את השירים שלו לחבר׳ה שלי. אז לצלם אותו בהופעה זו הייתה פשוט חוויה מטורפת, אושר טהור שאתה מרגיש שעובר לך כמו זרם בגוף.

הרגע השני היה כשהחלטתי להרים את הפרוייקט האישי שלי שהציג מגוון תאים משפחתיים במטרה לחזק את הנראות לזוגיות ומשפחה להט”בית. כשחשבתי על הרעיון הזה לא חשבתי שזה יעשה איזשהו רעש, רציתי להביא את קולם של הלהט״בים לסדר היום, להראות שיש מגוון של משפחות. וברגע שיצאתי עם הרעיון הזה לאוויר פנו אלי המון משפחות וזוגות וזה כל כך חימם לי את הלב, נפגשתי עם כל זוג ומשפחה וצילמנו תמונות משפחתיות וזה פשוט היה כיף טהור. אח״כ עשו על זה כמה כתבות, ואפילו פנו אלי ממרכז צעירים בחיפה וביקשו לתלות את הצילומים אצלם במרכז. אבל הדבר שהכי ריגש אותי, קרה דווקא בהמשך, כאשר פנו אלי חבר׳ה מהקהילה ואמרו שזה עורר בהם השראה ונתן להם כוח וביטחון – ואז הבנתי כמה כוח יש לפרוייקט וכמה השפעה יש לנו על אחרים. 

לו היית יכולה לצלם כל אדם או דבר בעולם, במה היית בוחרת? למה?

אני אהיה קצת קלישאתית, תסלחו לי, אבל היתי רוצה לצלם הופעה של ביונסה. הייתי שמחה גם לנסוע לצלם באוסטרליה..

שתפי אותנו בטכניקת צילום שאת מקפידה עליה בצילום שעושה את כל ההבדל?

אני תמיד מחפשת זווית צילום מעניינת. אף פעם לא עומדת באותו המקום. תמיד תראו אותי בתזוזה.

על איזה פרויקטים את עובדת בימים האלה?

כרגע אני עובדת על שני פרוייקטים, אבל עוד לא יכולה לספר פרטים ובקרוב תשמעו עליהם.

עריכת תמונות, בעד או נגד? למה?

בעד. אני חושבת שעריכת תמונות היא חלק מהשפה הצילומית של הצלם, מודה שאני עושה בדרך כלל עריכה מאוד מינורית אבל חושבת שהיא משמעותית.

אם לא היית צלמת מה היית רוצה לעשות?

מעבר להיותי צלמת אני גם קרימינולוגית שיקומית. אני לא חושבת שאני יכולה לוותר על אף אחד משני הטייטלים האלה, ומאמינה שבעתיד הלא רחוק אשלב בין השניים :)

שתפי אותנו בטיפ אישי מהניסיון שלך לצלמים שמתחילים את דרכם בעולם הצילום

תעזו, צלמו, תטעו ואל תפסיקו ללמוד. אני חושבת שמי רוצה להיות טוב חייב לבוא בגישה שהוא חייב להיות הכי טוב – ובשביל זה צריך המון אומץ, סקרנות וסבלנות.