צלם השבוע שלנו הוא בן קלמר, תל אביבי בן 36 , מוכר מאוד מתחום העיתונות, טיים אאוט ת״א וסוכנות הצילום ״פלאש 90״.
מתי התחלת לצלם? ועם איזו מצלמה?
התחלתי לצלם בגיל 14 עם מצלמה שאימי קנתה לי, מצלמת RICOH KR-SUPER – פילם כמובן. בלימודים צילמנו עם פילם שקופיות וכל פילם היה יקר מאוד. זכור לי מקרה כואב במיוחד שבו צילמנו לילה שלם פרויקט מסויים. ברגע שרציתי להוציא את הפילם, שכחתי ללחוץ על הכפתור בתחתית המצלמה שאחראי לאפשר את סיבוב הפילם לאחור, וסובבתי את הגלגלת על ריק. כך שפתחתי את המצלמה כל הפילם נשרף. כמובן שלמדתי את הלקח ולא חזרתי על הטעות הזו שוב.
באיזה ציוד צילום אתה משתמש כיום?
כיום אני עובד עם שתי מצלמות NIKON D750 D810. העדשות איתן אני עובד הן מסוג ה-Prime Lens כמו NIKON 85 1.4, SIGMA 24,35 1.4 , NIKON 50 1.8 ולצילום העיתונות אני עובד גם עם ה70-200 2.8. ביום יום אני אוהב לקחת איתי את הפוג׳י X100t שהיא מצלמת איכותית, קלה שיכולה להיכנס לכיס של המעיל ועדיין תספק תמונות טובות. בטיול המשפחתי לויאטנם היא ליוותה אותי מבוקר עד לילה. יש לי מספר מצלמות פילם ששמורות לפרויקטים אישיים, כמו הYESHICA 635 שקניתי בלונדון בשוק פורטובלו, HOLGA 120, OLIMPUS OM2. המצלמות משמרות בעיני את הציפיה לתוצאה הלא צפויה שנעלמה עם בואן של המצלמות הדיגיטליות לעולם.
מיהם הצלמים או מהו הדבר שמעורר בך השראה?
אלכס ווב הוא אחד מהצלמים התיעודיים, המעניינים והייחודים ביותר בעיני. השתתפתי בסדנת יומיים שלו בניו יורק שהייתה חוויה מעשירה וחשובה לי מאוד כצלם דוקומנטרי. אני אוהב מאוד את הגישה שלו לתיעוד, את החזרה למוקד ההתרחשות, ואת החיפוש אחרי הסיפור כדי לחשוף אותו ולבנות מערכת יחסים סביבו. השראה משמעותית נוספת מגיל מאוד צעיר בחיי היא הקולנוע. אני אוהב מאוד יוצרים כמו טים ברטון ומישל גונדרי, אני אוהב את עבודותיו של ג׳ורדן קרוננווס שצילם את הסרט ״בלייד ראנר״. ולאחרונה גיליתי את אדם בריקר שצילם את ״Chef's table״, סידרת חובה לכל מי שאוהב צילום דוקו. השראה נוספת היא טיולים בישראל ובעולם. אין כמו לגלות מקומות חדשים עם המצלמה, גם אם מדובר בתל אביב או במדינה כמו יפן.
אם היית יכול לצלם כל אדם או דבר בעולם – במי היית בוחר? ולמה?
הייתי שמח להתחלף עם פיט סוזה (הצלם הרשמי של אובמה) לכמה שבועות. הנגישות שיש לו למאחורי הקלעים לאדם כה משפיע זה דבר שלא קיים כיום בארץ.
מהי עדשת החלומות שלך?
אני עוד צריך לחשוב על זה :)
מהי מצלמת החלומות שלך?
כצלם שגדל על עבודות של אלכס ווב, דון מקולין ורבים נוספים שעבדו עם LEICA על פילם, הייתי שמח שתהיה לי את ה-LEICA M הדיגיטלית. אולי מתנה לעצמי ליום הולדת הבא.
אם היינו נותנים לך כרטיס טיסה ליעד שתבחר – לאן היית נוסע? ומה היית אורז במזוודה ובתיק הצילום?
הייתי ממיר את הכרטיס לשלושה כרטיסים כדי לקחת איתי את אשתי ואת ביתנו בת החמישה חודשים. יש לנו חלום לעזוב הכל לחצי שנה ולנסוע לטייל איפשהו בעולם. נראה לי שנתחיל בדרום ארגנטינה, אני חולם להגיע לשם מרגע שהשתחררתי מהצבא. ההתלבטות הקבועה לפני טיולים היא מה לארוז איתי. מצד אחד אני רוצה שיהיה לי קל ונוח ומצד שני אני לא רוצה לפספס הזדמנויות לצילום. אני אוהב לראות את העולם דרך העדשה. לטיול הבא ליפן אקח את הפוג׳י לה יש עדשת 35 מ״מ קבועה ואת ה-NIKON D750 עם עדשת ה85 1.4.
גלה לנו טיפ אישי מהניסיון שלך לקוראים שלנו שמתחילים את דרכם בעולם הצילום
הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת זה קודם כל לא להתייאש, להאמין בדרך שלך. זה מקצוע קשה ומאוד טובעני אבל אם תתמיד זה אחד המקצועות הכי מעניינים וחוויתים שיש.
שתף אותנו ברגע מרגש במיוחד בדרך המקצועית שלך
כחלק מהעבודה הדוקומנטרית שלי אני חבר בארגון שנקרא ״ישראייד״ , ארגון ישראלי שמוציא משלחות סיוע הומניטרי לכל קצוות העולם. באחת המשלחות נסענו לטקסס לעזור לעיירה קטנה שנמחקה כמעט כליל מנהר שעלה על גדותיו עקב גשמים עזים. באחד הבתים שעבדנו בהם הצלחנו לחלץ אוסף תמונות ישן של בעלת הבית. כשהבאתי לה את התמונות הבנתי כמה העבודה שלנו חשובה.
אם לא היית צלם מה היית רוצה לעשות?
לפני שהתחלתי לעסוק בצילום, למדתי ביולוגיה ימית (כן, גם אני ראיתי את הפרק של סיינפלד) והחלום שלי היה להיות ז׳אק קוסטו הישראלי. זה חלום שלא עוזב אותי עדיין, אולי כקריירה מקבילה.
