החודש אנו גאים לארח בפינת צלם החודש שלנו את אלון לוין, צלם פורטרטים, הופעות חיות וספורט (בעיקר היאבקות), בן 35 מכפר סבא.
אלון מקפיד לשלב בצילום שלו את הצד האומונתי ושואב השראה כמעט מכל דבר. הפרויקט המדובר שלו, Embrace, יוצג במגזין Dark Beauty
הנחשק בחודש הבא ויציג 20 תמונות יחד עם כתבה על הפרויקט וראיון אישי.
נפגשנו לראיון קצר, מוזמנים לקרוא.
מה משך אותך להיכנס לעולם הצילום?
נכנסתי לתחום הצילום בשנת 2012 מאחר ורציתי לדעת לצלם תמונות טובות של בתי בזמן ההיריון של אישתי, התחלתי לצלם כל דבר, פשוט כל
דבר ולאט לאט התאהבתי בתחום הזה. המצלמה הראשונה שלי הייתה Canon EOS 550d שהשתמשתי בה כארבע שנים. עד כמה שהייתה מוגבלת,
פשוט אהבתי אותה. התעסקתי יותר בשדרוג העדשות וכאשר הבנתי שבכדי להגיע לתוצרים מסויימים, בעיקר בהופעות, אני צריך לשדרג את המצלמה,
אז כבר שדרגתי למצלמה Canon EOS 6D.
מה מעורר בך השראה?
השראה אני יכול לקבל מכל דבר, אם זו מוזיקה, משהו יפה שאני רואה, זיכרון עבר, חלום שחלמתי או אפילו סתם שאלות שאני אוהב לשאול את
עצמי לגבי כל מיני סיטואציות לנסות לפתח את זה משם. הצלמים שבאמת גורמים לי להשראה עם אלה אוזן, שאולי נתנה לי הכי הרבה השראה
מאז שהתחלתי לצלם עם הסגנון והטאץ’ הייחודי שלה. איתי אפלברג,שכל תמונה שלו נראית כאילו לקוחה מעולם אחר. אופיר אייב, ליאור פילשטיינר,
משה נחומוביץ', לאון יעקובוב, פיטר הארלי, ג’ימי נלסון, ברנדון וולפל ורוס הלפין. הרשימה יכולה להמשיך עוד הרבה.
איך אתה ניגש ליום צילום? מה מבחינתך סט הצילום האידיאלי
אני עושה ה-מ-ו-ן עבודה מקדימה. המון. זאת כדאי שאני אגיע ליום הצילומים מוכן לחלוטין ואוכל לעשות את הכל בצורה רגועה. מבחינת סט הצילום
האולטימטבי, זו שאלה קשה. מבחינתי כל פרויקט וכל סשן הוא אחר לגמרי עבורי. אני לומד הרבה מאוד מה אני צריך כדי להגיע לתוצאה מסויימת
באותו פרוייקט ולכן זה מאוד משתנה.
באיזה ציוד אתה משתמש באופן שוטף? מהי עדשת החלומות שלך?
כיום אני מצלם עם Canon EOS 6D ועדשות Tamron 24-70mm f/2.8 G2 ו Tamron 70-200 f/2.8 G2, עדשה Sigma 35mm f/1.4 DG HSM art,
עדשה Trioplan 100mm f/2.8 ועדשה Lomography Daguerreotype 64mm f/2.9 [רפליקה של העדשה האופטית הראשונה]. אין לי כזו כרגע אבל
זה רק עניין של זמן.
מה הוא הרגע שבו הבנת שאת במקום הנכון? מהו הרגע המרגש במיוחד בדרך המקצועית שלך?
פרויקט שהתחלתי, בשם Embrace, שעוסק בטביעה וברגע מאוד מסוים שלה. לאחר שקראתי עשרות סיפורי של ניצולי טביעה, רבים מהם הזכירו
שלב, בו הגוף כבר עייף מלהילחם. הפאניקה כבר עברה, ואת האדם עוטפת אופוריה והשלמה עם המוות. מיד ידעתי שזה הרגע שאנסה לתפוס.
בתחילה, היה לי מאוד קשה לגייס אנשים לפרויקט, ובסופו של דבר ישנם גם אנשים שהגיעו בחו"ל במיוחד כדי להשתתף. המגזין Dark Beauty
קיבל את הפרויקט ויציג 20 תמונות מתוכו יחד עם כתבה עליי ועל הפרויקט. להיכנס למגזין הזה זה משהו שתמיד חלמתי עליו מאז שהתחלתי לצלם,
ולהיכנס אליו בצורה כזו, עם 20 עמודים, זה משהו שכל כך מרגש אותי גם בזמן כתיבת מילים אלו.
לצלם את כריס קורנל היה גם חלום שהיה לי, ולאחר מכן שהמנהלת שלו סיפרה לי שהוא אהב את התמונות מאוד וביקש להשתמש בחלק מהן,
אני אשקר אם אגיד שלא דמעתי. ואם כבר דמעות, אז עוד דמעות של אושר היו השנה כאשר בעקבות הצילומים שלי של ליגת ההיאבקות הישראלית,
נשלחתי ע"י ספורט 1 לצלם את Wrestlemania, האירוע הגדול ביותר בשנה של ההיאבקות העולמית (WWE) וזו הייתה חוויה שקשה לתאר במילים.
במיוחד לאחר שאני צופה ואוהב את התחום הזה 25 שנים. ואסיים עם מיילס קנדי, הסולן של הלהקה האהובה עליי שלוקח אותי לצלם אותו בלונדון
ב29.7 שזה עוד חלום ענק שממש עוד רגע מתגשם.
לו היית יכול לצלם כל אדם או דבר בעולם, במה היית בוחר? למה? מה היית אורז בתיק צילום?
הייתי מאוד רוצה לעשות פרוייקט כלשהו שישלב את הזוהר הצפוני, לפלנד. זה משהו שאני אהיה חייב לעשות יום אחד. לא לצלם רק את הזוהר עצמו,
שזה כמעט כל צלם עושה, אלא לנסות למצוא את הטוויסט המיוחד שיצדיק את הצילום שלי במקום הזה. את התופעה אני בטוח אראה מתישהו,
אבל לעשות פרוייקט שם, זה משהו שיכול להיות חלום. לשם, הייתי לוקח איתי את המצלמה, ככל הנראה גם את העדשה Tamron 24-70mm f/2.8 G2,
עדשה רחבה וכרטיסי זיכרון.
בנוסף, אחד הדברים שמושכים אותי הם רגשות אנושיים אמיתיים, טהורים ואותנטיים. אני חושב שאחד הדברים שהכי מעניינים אותי כיום הוא לצלם
ספורטאים או זמרים כשהם חוזרים לחדר שלהם אחרי הופעה או משחק. לתפוס את הרגש האמיתי, את המעבר מעליות לירידות. רק אני והוא/היא.
זה משהו שמרתק אותי. והנה נולד לו פרויקט חדש שאעסוק בו ב2019.
עריכת תמונות, בעד או נגד? למה?
בעד. זה עוד כלי לעזור ולספר את הסיפור. אני לא אמן Photoshop, אבל מבצע עריכה מסוימת כדי להעביר את הסיפור בצורה המדוייקת ביותר.
האם אתה חושב שהמדיה החברתית תרמה לקידום תחום הצילום?
ללא שום ספק. כמות ההשראה והידע שניתן ללמוד ושאני אישית למדתי במהלך השנים הללו (לא למדתי בבית ספר כלשהו לצילום מפאת חוסר
בכסף), היא אדירה. בין אם זו ביקורת בונה שאפשר לקבל מקולגות ואנשים בתחום, ובין אם זה לשאוב השראה, לקרוא מאמרים, לראות סרטוני
הדרכה ולהשתפר כתוצאה מכך.
האם יש פרויקטים מעניינים שאתה מתעסק בהם כיום?
כיום אני גם עובד על שלושה פרוייקטי המשך לEmbrace כאשר הצילומים לראשון מביניהם, יתחיל בחודש הבא לאחר הרבה למידה ובניית הקונספט
בכדי שבאמת ימשיך את הפרוייקט הקודם. Embrace עסק באלמנט המים, ואני מתכוון להמשיך עם אלמנים של אדמה, רוח ואש.
אם לא היית צלם, מה היית רוצה לעשות?
תסריטאי, זה משהו שאני גם עושה, אבל אם לא היה את עולם הצילום, ככל הנראה הייתי משקיע יותר בזה.
שתף אותנו בטיפ אישי מהניסיון שלך לצלמים שמתחילים את דרכם בעולם הצילום
חשוב לטעות ולא פחות חשוב, ללמוד מהטעיות. תמיד להמשיך ללמוד, תמיד לנסות דברים חדשים שנוגדים את איזור הנוחות וכמובן להשתפר.
תמיד יש לאן להשתפר ולשאוף, בינוניות לא צריכה להיות אפילו אופציה.
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
