בלוג צילום
צלם השראה – גיל בניסטי
ספר לנו על עצמך, מה סגנון הצילום שלך? מתי התחלת לצלם ועם איזו מצלמה?
אני גיל בניסטי, בן 26. יליד יפו וגר כיום בשכונת עג'מי בעיר. תחומי הצילום האהובים עליי הם צילומי רחוב ותרבויות. בילדותי לא גדלתי עם מצלמה בפה, ואפילו הייתי דיי רחוק מעולם האמנות.
באמצע העשור השני של חיי עשיתי מהפך שהוביל אותי לדרך אחרת, וככה גיליתי את אהבתי לפריים מצולם. בסוף שירותי הצבאי רכשתי את המצלמה הראשונה שלי, קנון 70D, ומאז הכול היסטוריה.
מה משך אותך להיכנס לעולם הצילום?
קול פנימי שאמר לי, ״היי אתה, תתחיל לצלם!״ אז התחלתי 
מה מעורר בך השראה?
האדם האנושי, פשוט כמו שזה נשמע. אני חושב שיש משהו במבט בעיניים, בקמטים על העור, בעמידה של הגוף, שאומר כל כך הרבה בכל כך מעט.
מי הצלמים ששאבת מהם השראה במהלך הקריירה שלך? ואיך זה בא לידי ביטוי בצילומים שלך?
אתוודה ואומר שאף פעם לא הייתי מאלה שעושים מחקר מעמיק או בכלל, תמיד אהבתי לקפוץ למים העמוקים בלי הכנה מוקדמת. אבל אם בכל זאת שואלים אותי מי הצלם שמשך אותי בעבודות שלו הוא – סטיב מק'קורי. ההשפעה של תמונתו המפורסמת ״הנערה האפגנית״ על העולם, וסגירת המעגל שלו בצילומה החוזר, עוררו בי את הרצון להשפיע גם אני בדרכי על הפלנטה הזאת שאנחנו חיים בה.
מהו סדר היום שלך?
את היום אני פותח בריצה על הים, יש משהו בתנועתיות הזאת שמכניסה אותי לשקט שממשיך איתי לאורך כל היום. לאחר מכן אני נוסע לעבודה כנציג שירות ואיש מכירות בחנות שכולנו אוהבים – ארליך. בשעות הערב המוקדמות אני כבר עמוק בעולם היצירה הפרטי שלי שמסתכם בדרך כלל בצילום או בכתיבה, ולפעמים בשילוב של השניים.
איך אתה ניגש ליום צילום? ומה מבחינתך סט הצילום האולטימטיבי?
כל דבר מתחיל מלמטה. לעץ הכי חסון יש שורשים עמוקים וענפים, ולגורד שחקים הכי מרשים יש יסודות חזקים. אז קודם כל אני דואג לנעליים נוחות, בכל זאת הקילומטראז' שאני עושה ביום צילום לא מבייש אף שחקן כדורגל בכל ליגה בכירה בעולם. השלב הבא הוא בקבוק מים והמון, אבל המון סבלנות. סט הצילום האולטימטיבי בעיניי הוא אחד כזה שמשתנה באופן תדיר. ככה שכמות הסיטואציות שרצות במהירות תמיד יספקו לי את הפריים המושלם.
באיזה ציוד אתה משתמש באופן שוטף?
תמיד דגלתי במנימליזים ולכן יש לי מעט מאוד ציוד.
אני יוצא לסט עם 5D IV
ועדשות הזום הפופלריות 24-70mm f/2.8 וחברתה המשלימה והאהובה עלי – 70-200mm f/2.8
ומהו ציוד החלומות שלך?
בתור אדם שמתעסק במכירת ציוד רוב שעות היממה, מי כמוני יודע שלא הציוד הוא שקובע אלא המשתמש. אבל בכל זאת, אם אני צריך לבחור בגוף החלומות כנראה שאבחר ב- 1DX III של חברת Canon, ועדשות פריים 50mm f/1.2 ו – 85mm.
מה הוא הרגע שבו הבנת שאתה במקום הנכון? ומהו הרגע המרגש במיוחד בדרך המקצועית שלך?
הרגע הזה היה בחזרה מטיול אחרי צבא של שנה במזרח. לראשונה פרסמתי עבודות שלי בקבוצת פייסבוק של מטיילים בהודו, ומעבר ללייקים והתגובות המפרגנות היה שם משפט של אדם שגרם לי להבין שאני במקום הנכון. ״הנשמה שלי מטיילת דרכך במקומות שהרגליים שלי כנראה לא יוכלו לקחת אותי אליהם, אבל אני מרגיש חופשי״, זה מה שהוא כתב. ואז הבנתי שאני במקום הנכון.
הרגע המרגש ביותר עד כה בדרך המקצועית שלי, הוא ללא ספק התערוכה שיצרתי בשנה האחרונה. יש משהו מאוד מיוחד בלראות תמונות שצילמת מודפסות בענק על הקיר ואנשים עוברים ביניהן.
אם היית יכול לצלם כל אדם או דבר בעולם – במה היית בוחר? ולמה?
חד משמעית את הדלאי לאמה בעיר מולדתו להסה שבטיבט. אנשים תמיד ריתקו אותי, במיוחד אלה שבאים עם סיפור מיוחד, אחד כזה שיעבור דרך העדשה ישירות לצופה.
כשהייתי בהודו הגעתי לשיחה שהוא העביר במקום משכנו בצפון המדינה, אבל לצערי לא אישרו לי לצלם אותו. יום אחד אני אסגור את המעגל הזה.
לו היית יכול לבחור כל יעד בעולם למטרת צילום, לאן היית נוסע?
הייתי נוסע לכל יעד בעולם, כי בכל מקום יש משהו אחר לצלם. אבל אם אני חייב עכשיו לבחור באחד, אז הייתי נוסע לצלם את שבטי הילידים באמזונס. טבע פראי, תרבות נידחת, שילוב של המון אלמנטים שמעלים בי צמרמורת כשאני כותב את המילים האלה.
מה היית אורז בתיק הצילום?
את המצלמה שלי כמובן יחד עם כל הציוד. הקושי בסחיבת המשקל מתגמד מול האושר בהשגת הפריים שכל כך רציתי ולא הייתי יכול להשיג אם הייתי מוותר על העדשה הזאת או על חברתה.
שתף אותנו בטכניקת צילום שאתה מקפיד עליה בצילום שעושה את כל ההבדל
טכניקה זו מילה גדולה, אבל הדבר הראשון שאני תמיד מקפיד עליו הוא קשר עין עם המצולם שלי. ועוד דבר – אל תמהרו לשום מקום, פשוט קחו את הזמן. לפעמים אני יכול לעמוד שעה באותו מקום עד שיוצא לי הצילום שלשמו באתי. זה מה שעושה את כל ההבדל.
השלם: הפריים המושלם מבחינתי הוא…
אותו אחד שמספר סיפור שלם בפריים אחד, שמי שיסתכל עליו יוכל לדמיין מה קרה לפני ומה קרה אחרי…
עריכת תמונות, בעד או נגד? ולמה?
בטח שבעד, אלו סיבות יש להיות נגד?
על אילו פרויקטים אתה עובד בימים האלה?
כרגע אני עובד על פרויקט אחד שתופס את כל הזמן הפנוי שלי, שממילא אין לי הרבה ממנו (בכל זאת מישהו צריך למכור לכם ציוד). מדובר בתערוכה דוקומנטרית על חיי היומיום בחברה החרדית שמוצגת בימים אלה ברחבי הארץ (24-25 ביוני, שד"ל 3 תל אביב). ״שחור לבן ומה שביניהם״, קראתי לה במטרה להראות את הצבעוניות במגזר שכולנו התרגלנו לראות בגוון אחד.
אם לא היית צלם מה היית רוצה לעשות?
השפן השני בכובע הדמיוני שלי הוא כתיבה. תמיד הייתי איש של מילים, הרבה לפני שנהפכתי להיות איש של פריימים. אני רוצה להוציא לאור רומן או שניים, לכתוב לעיתון הזה ולתוכנית ההיא, ובעיני, אני כותב הרבה יותר יפה ממה שאני מצלם…
האם אתה חושב שהמדיה החברתית תרמה לקידום תחום הצילום?
בוודאי שכן. הרשתות החברתיות הגבירו את החשיפה והמודעות לעולם הצילום, דבר שתרם באופן ישיר להתפתחותו. אם בעבר הדרך היחידה לפרסם את עצמך היה מפה לאוזן או איזו מודעה קטנה בחלק האחורי של איזה עיתון מקומי. כיום עמוד מצליח יכול למשוך אליך אנשים מכל העולם, ואת זה אומר אדם שבקושי יש לו חשבון אינסטגרם פעיל…
שתף אותנו בטיפ אישי מהניסיון שלך לצלמים שמתחילים את דרכם בעולם הצילום או שרוצים להתקדם בו
צאו לצלם וכמה שיותר. יש משפט בתלמוד שאומר: "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחת". כל סט מקדם אותך, כל תמונה מלמדת אותך משהו נוסף. אז קדימה, לעבודה.
