בלוג צילום
צלם השראה – עפר גדנקן
ספר לנו על עצמך, מה סגנון הצילום שלך? מתי התחלת לצלם ועם איזו מצלמה?
אני עפר גדנקן, בן 39, נשוי באושר ליפעת ואבא לשלושה בנים: עורך דין בן 10, מהנדס בן 8, וקלקלן בן 4. אוהב מאוד לצלם תנועה, ריקוד ואקרובטיקה. התחלתי לצלם בגיל 10 עם מצלמת 24 פריימים שאמא שלי קנתה לי ולמדתי קורס ילדים אצל צלם בשם עודד קירש.
מה משך אותך להיכנס לעולם הצילום?
תמיד הייתי הצלם בכל מקום, אבל לכבוד יום הולדת 30 אשתי הפתיעה אותי עם קורס צילום בגליץ ושם התמכרתי סופית. מאז ועד היום, כשאני בעצמי מדריך צילום בגליץ ומוביל סדנאות ומסעות צילום, אני עדיין נהנה ללמוד בעצמי. כל הזמן מחפש סרטונים, מידע ולצבור עוד ועוד ידע.
מה מעורר בך השראה?
אני מאוד אוהב לקנא – קנאה חיובית. כשאני רואה צילום שיש בו משהו שמושך אותי – אלמנט מיוחד, רעיון מקורי – אני שומר לי את התמונה בתיקיית השראה ושולף ברגע המתאים – אבל חייב להמשיך את הרעיון הלאה ולתת לו משהו מעצמי.
מי הצלמים ששאבת מהם השראה במהלך הקריירה שלך? ואיך זה בא לידי ביטוי בצילומים שלך?
שני מדריכים שלי שהיום הם חברים שלי. האחד הוא הצלם עודד ווגנשטיין שלימד אותי איך להתכונן למסע (ובעצם להתכונן לכל סשן צילום), לימד אותי "פרי וויז'ואל" – לדמיין את הצילום. הוא לימד אותי איך אפשר גם לצלם אנשים שמודעים לכך שאתה מצלם אותם וגם לשמור על אוטנטיות. השני הוא הצלם גלעד בנארי, שלימד אותי כיצד לקבל החלטות לא שגרתיות כדי להשיג צילומים מעניינים יותר וכיצד לאט לאט לייצר לעצמי זהות צילומית. בתקופה האחרונה אנשים אומרים לי שראו תמונה וידעו שהיא שלי – וזה הכי מרגש אותי בעולם.
ועוד צלם אחד שלישי שמעולם לא פגשתי – ג'ורדן מאטר, שגרם לי להתאהב ברקדנים ואקרובטים ובצילומים שמשאירים צופים בפה פעור – אבל – גם למדתי ממנו שהצלם חייב להכניס את האומנות שלו לתמונה ולא להסתפק בכישרון המיוחד של המצולמים שלו.
מהו סדר היום שלך?
אני לא עובד בצילום. אני עובד ברדיו, וכשאין סגרים ובידודים אני מתייצב מדי בוקר בתחנת הרדיו שבה אני עובד ועוסק בתחום הפרסום והשיווק. פעמיים בשבוע אני מלמד צילום בגליץ ואני שואב המון הנאה לראות המון תלמידים שלי שהתחילו מאפס והפכו לצלמים מדהימים, חלקם הרבה הרבה יותר ממני. אני משתדל לקבוע סשנים של צילומים עם אנשים בעלי כשרונות יוצאי דופן לפחות פעמיים – שלוש בחודש, בדרך כלל בזריחה כי זה האור שאני הכי אוהב.
איך אתה ניגש ליום צילום? ומה מבחינתך סט הצילום האולטימטיבי?
באיזה ציוד אתה משתמש באופן שוטף?
צברתי לא מעט ציוד: עדשות, תאורה… אבל ככל שאני מצלם יותר אני משתמש בפחות ופחות ציוד.
לרוב ימי הצילום שלי אני יוצא עם Canon 5D IV ועם 2 עדשות: Canon 24-70mm f/2.8 ועם Sigma 85mm f/1.4 art – שאני מאוהב בה קשות.
ומהו ציוד החלומות שלך?
אני חולם על הקנון המירורלס החדשה מאז שראיתי איך היא מזהה לבד ועוקבת אחרי עין מובילה. וממש בא לי להתנסות בכל מיני עדשות פריים באורכי מוקד שונים: 135 מ"מ, 300 מ"מ – רק כדי לראות אם זה בשבילי או לא.
מה הוא הרגע שבו הבנת שאתה במקום הנכון? ומהו הרגע המרגש במיוחד בדרך המקצועית שלך?
לקח לי המון זמן (וטוב שכך) למצוא משהו שהוא שלי (צילום תנועה). המסע לשם היה קסום ואני עדיין אוהב לצלם קצת נופים, קצת תרבויות. אבל כשהתחלתי לפני בערך שלוש שנים לצלם אנשים ספורטיביים – ידעתי שזה בדיוק מה שאני אוהב לצלם יותר מכל דבר אחר. בסשן האחרון שצילמתי, הפכתי בראש שלי את הפוזיציה ומיד אחרי הצילום הראתי למצולמים שלי את התמונה הפוכה על המסך האחורי של המצלמה. המצולמת הגיבה מיד: זה כל כך עפר. זה היה רגע מרגש בשבילי שתמונה מקבלת הגדרה כזו "זה עפר"
אם היית יכול לצלם כל אדם או דבר בעולם – במה היית בוחר? ולמה?
לו היית יכול לבחור כל יעד בעולם למטרת צילום, לאן היית נוסע?
מה היית אורז בתיק הצילום?
שתף אותנו בטכניקת צילום שאתה מקפיד עליה בצילום שעושה את כל ההבדל
השלם: הפריים המושלם מבחינתי הוא…
עריכת תמונות, בעד או נגד? למה?
אני עיוור צבעים וחלק ניכר מהעריכה שלי עושה אשתי היקרה. אני לגמרי בעד. זה חלק בלתי נפרד מהצילום ותמיד היה. לכל ז'אנר יש את הכללים שלו. צלם טבע לא יעיז למחוק שום דבר, וצלם אופנה ירטש בכיף
אין לי שום בעיה למחוק איזה קו חשמל שעבר בשמיים או פחית קולה שהיתה על הרצפה.
כלל ברזל אצלי – אני לא אזייף מציאות שתשפר את היכולות הספורטיביות של המצולמים שלי. אחרת כל הקסם הולך.
על אילו פרויקטים אתה עובד בימים האלה?
אם לא היית צלם מה היית רוצה לעשות?
האם אתה חושב שהמדיה החברתית תרמה לקידום תחום הצילום?
שתף אותנו בטיפ אישי מהניסיון שלך לצלמים שמתחילים את דרכם בעולם הצילום או שרוצים להתקדם בו
