צלמת השבוע – ליאת פנחסי

FALSE
צלמת השבוע שלנו – ליאת פנחסי הגיעה ממצלמה פשוטה ועדשת 50 מ"מ להנחות את קורס צילום ההריון והמשפחה בגליץ.
נפגשנו איתה לראיון קצר – תיהנו!

ספרי לנו על עצמך, מה סגנון הצילום שלך? 

שמי ליאת פנחסי, אני גרה בגן יבנה, נשואה לאיתי ואמא ל- 3 ילדים. הבייבי הרביעי הוא העסק שלי, שנולד לפני 4.5 שנים. אני מצלמת הריון, ניובורן וילדים, גם בסטודיו וגם בטבע, ואוהבת באותה מידה את שניהם (טוב, בקיץ אני מחבבת קצת יותר את המזגן בסטודיו laughing ). בנוסף, אני מנחה את קורס צילום הריון ומשפחה ב"גליץ".
בתמונות שלי חשוב לי להעביר רגעי קסם. התמונות שלי מאופיינות בעומק שדה רדוד, אור זהוב וצבעוניות עם סגנון מעט ציורי.

מתי התחלת לצלם ועם איזו מצלמה? 

המצלמה הראשונה שלי היתה מצלמת d1000 די פשוטה, צילמתי בה על אוטומט ולא ממש ידעתי מה אני עושה. מה שגרם לשינוי הגדול מבחינתי היה רכישה של עדשת 50 מ"מ שפשוט גרמה לי להתאהב בצילום. עדיין לא ידעתי איך לעבוד עם המצלמה, אבל הבוקה שלה היה מדהים בעיני וזה גרם לי לרצות ללמוד צילום יותר לעומק.
 
 
 

מה משך אותך להיכנס לעולם הצילום? 

לפני 6 שנים רציתי להכניס קצת עניין לחיים ונרשמתי לקורס יסודות ומתקדם בגליץ, וזה היה הצעד ששינה את חיי. נדבקתי קשות בחיידק הצילום.
יצאתי למפגשי צילום, ראיתי אינספור סרטונים ביוטיוב, הלכתי להרצאות, לימדתי את עצמי עריכה. גיליתי עולם שריתק אותי.
אכלתי, נשמתי וישנתי צילום. התאמנתי על הילדים שלי ועל ילדים של חברים. החברים פירגנו מאוד, ולאט לאט התחילו להגיע אלי פניות מחברים של חברים.
ממש לא היה לי תכנון להפוך לצלמת, עשיתי את זה רק כתחביב, אבל כשהגיעו אלי פניות מאנשים שאני לא מכירה, הבנתי שאני צריכה גם לגבות על זה תשלום. וככה פתחתי את העסק שלי.
בהתחלה חשבתי רק להרוויח קצת דמי כיס מהצד, כי עבדתי במשרה מלאה כמנהלת משאבי אנוש, אבל לאט לאט העסק הלך והתרחב.
במקביל עברנו לבית חדש, היה לי חדר גדול יחסית ופנוי והחלטתי להקים בו סטודיו. כך במשך כשנתיים עבדתי במשרה מלאה, אחרי צהריים ובסופי שבוע הייתי מצלמת ובנוסף הדרכתי צילום בגליץ.
בשלב מסוים הרגשתי שזה מטורף מדי לעשות את הכל במקביל, ובהחלטה שדרשה הרבה אומץ מבחינתי, יצאתי מאיזור הנוחות שלי – עזבתי את העבודה שלי כשכירה, ועברתי לעסוק בצילום בלבד.
 

מה מעורר בך השראה? 

הטבע. האור. השילוב של שניהם. כשאני רואה שדה יפה או חורשה כשהשמש מתחילה לרדת והאור מתחיל להשתקף דרך העלים והפרחים, זה משרה עלי שלווה. אני מתחילה לדמיין את התמונה שהייתי מצלמת באור הזה, איזה צבעים אני אקבל, איך האור יאיר את המצולמים שלי, איך אני אערוך את התמונה. אני חושבת שלא סתם אנחנו מתרגשים מהשקיעות, למרות שאנחנו רואים אותן בכל יום, לאור ולצבעים האלה יש השפעה מיוחדת עלינו.
בנוסף, לראות תמונות של צלמים מסויימים בארץ ובעולם, מעורר אצלי כל כך הרבה השראה וגורם לי לרצות להשתפר עוד ועוד.
תמונה שמרגשת אותי מבחינת הסיפור שבה או מבחינת האסתטיקה שלה, יכולה ממש לדרבן אותי להיות טובה יותר ויותר, ללמוד עוד ועוד את האור וטכניקות צילום ועריכה עד שאצליח גם אני ליצור כאלה תמונות. אני גם רואה את ההשקעה מאחורי התמונות האלה, בצילום עצמו ובעיבוד, וזה גורם לי להבין שבתחום הזה השמיים הם הגבול.
 

מי הצלמים ששאבת מהם השראה במהלך הקריירה שלך? ואיך זה בא לידי ביטוי בצילומים שלך? 

הצלמים הראשונים שהתחלתי לעקוב אחריהם הם Jack Olson ו- LJholloway הייתי מהופנטת מהאור והצבעים החמים בתמונות שלהם והיכולת שלהם להעביר כל כך הרבה רגש בתמונה אחת. אני חושבת ששם התחילה ההבנה שלי לגבי חשיבות העריכה וחשיבות שעות הצילום מבחינת האור. צלמת נוספת שאני מאוד אוהבת וגם הייתי בסדנה שלה, היא Julia Zacks שלמדתי ממנה הרבה על יצירת עומק ורגש בתמונה, ועל טמפרטורת צבע בתמונה. היום אני מאוד אוהבת לעקוב אחרי Noelle Mirabella ו- M&K Slowinski שבכל תמונה שלהם אני מגרדת את הראש וחושבת לעצמי איך הם מצליחים ליצור כאלה תמונות מדהימות. בתחום הניובורן יש את האחת והיחידה, שגם זכיתי להיות בסדנה שלה – Anna Brant, אני מאוד אוהבת את סגנון הצילום הנקי שלה בניובורן, והיא בכלל השראה בעיניי כאשה, מנטורית וצלמת.
 
 

מהו סדר היום שלך? 

בימים שאני לא מצלמת בסטודיו בבוקר, אני מתחילה את היום בקפה מול המחשב ומתיישבת לעריכות של לקוחות. לצערי היכולת שלי לשבת לאורך זמן על עריכה היא מוגבלת, ואני נודדת למחוזות הוואטסאפ הפייסבוק והאינטסגרם, אבל היי- זה גם חלק מהעבודה 🙂
בשעות אחר הצהריים אני מתחילה להעמיס את האוטו בציוד ויוצאת לצילומי חוץ וחוזרת עם החשיכה הביתה, בזמן להגיד לילה טוב לילדים.
מה שאולי אנשים פחות יודעים על תחום הצילום, זה שהרבה יותר משעות מצלמה, יש לנו שעות מחשב. עריכה זה חלק גדול מהן, אבל גם שיווק ואדמיניסטרציה- לענות ללקוחות, לשלוח תמונות, להוציא חשבוניות, לבצע מעקב הזמנות וכו' וזה לוקח לא מעט זמן במהלך היומיום.
 

איך את ניגשת ליום צילום? ומה מבחינתך סט הצילום האולטימטיבי? 

צילום טוב, שיהיה תואם לחזון שלנו, חייב להיות מלווה בתכנון מראש. ישנם סטים קבועים, שאני כבר עושה באופן דיי שוטף ולכן יודעת בדיוק איפה אני אצלם, מה יהיו האביזרים שאקח איתי, מה יהיה הביגוד ובאיזה סדר אעבור בין הלוקיישנים. אבל כשניגשים לסט צילום חדש, שעושים בפעם הראשונה, מאוד חשוב לתכנן אותו מראש- איפה הוא יתבצע, האם יש אלמנטים מיוחדים שצריך לדאוג להם מראש כמו אביזרים מיוחדים או ביגוד מיוחד, להכין את המצולמים לקראת הצילומים ולערוך איתם תיאום ציפיות, לעשות סיור מקדים בלוקיישן כדי לראות אותו בשעות שבהן מתכננים לצלם. כל זה מאוד עוזר להגיע מוכנים ורגועים לסשן.
ויחד עם כל התכנון הזה, צריך להשאיר הרבה מקום גם לספונטניות ולגמישות ולא להיות מקובעים. התכנון עוזר לתת את המסגרת לסשן, אבל בתוכה צריך לתת לדברים להתרחש ולזרום, מזה יוצאים הדברים הכי נפלאים.
 

באיזה ציוד את משתמשת באופן שוטף? 

אני משתמשת בקאנון 5d III. בסטודיו אני מצלמת עם עדשת 24-70 מ"מ f/2.8, ובטבע בשתי עדשות פריים– 135mm f/2.0 וסיגמא ארט 85mm f/1.4. הן עדשות קבועות, מה שאומר שאין בהן זום, זה קצת מקשה בצילום משפחה וילדים תזזיתיים, אבל אני מאוד אוהבת את החדות שלהן, ולכן מוכנה קצת להתרוצץ (מה שנקרא "זום דרך הרגליים") והעיקר שאהיה מרוצה מהאיכות האופטית.
 

ציוד החלומות שלך? 

עדשת 200 מ"מ. היא עולה לא מעט ולכן כנראה שהיא תישאר בגדר פנטזיה, אבל החדות והבוקה ההיסטרי שלה, הופכת אותה לגמרי לחלום של הרבה צלמים.
 
 

מהו הרגע שבו הבנת שאת במקום הנכון? ומהו הרגע המרגש במיוחד בדרך המקצועית שלך? 

אני לא יודעת אם אני יכולה להצביע רק על רגע אחד כזה. כל הודעה נרגשת מלקוחה שרואה את התמונות, כל הכרת תודה מתלמידה שלי, כל תגובה נלהבת על תמונה שאני מעלה, בכל פעם כזו אני מתרגשת מחדש ומרגישה סיפוק עצום, שזה הדלק האמיתי בעבודה הזו. אבל אני חושבת שכל אדם ששואף למצוינות, יכול להעיד שעד כמה שהפירגון מהסביבה מספק, זה אף פעם לא מספיק ויש רעב תמידי להמשיך ולהשתפר. וכל עוד יש בי את הרעב הזה, וכל עוד יש לי את הרצון להמשיך להתפתח, אני אדע שאני במקום הנכון עבורי.
לא מזמן חברה שלי סיפרה לי שחברה אחרת שלה התייעצה איתה לגבי הסבה מקצועית. היא סיפרה לה את סיפור שינוי הקריירה שלי כסיפור השראה. זה פתאום נתן לי פרספקטיבה לגבי התפיסה של אחרים את הדרך שעשיתי. לקבל כזו הכרה מהסביבה, זה מדהים בעיניי.

לו היית יכולה לבחור כל יעד בעולם למטרת צילום, לאן היית נוסעת? 

עכשיו בתקופת הקורונה אני מוכנה לטוס לכל יעד, העיקר לטוס laughing האמת שאני לא כזו הרפתקנית מבחינת יעדים. אני חושבת שמקום אחד שממש הייתי רוצה לצלם בו הוא שדות לבנדר בפרובנס, הם נראים אינסופיים ומדהימים ביופיים. בארץ נסעתי במיוחד עד לרמת הגולן לצלם בשדה לבנדר, ולמרות יופיו, הוא לא משתווה בגודל ובפריחה למה שקיים בחו"ל. בנוסף, הייתי מאוד רוצה לצלם בפריחת הדובדבן ביפן, או בפריחת עצי המגנוליה. אני רואה תמונות מחו"ל שצולמו ליד העצים האלה ופשוט משתגעת מהיופי הזה. אז נראה לי שהנקודה ברורה- אני בוחרת את היעד לפי הפריחה

מה היית אורזת בתיק הצילום?

את המצלמה ועדשת 85/135 מ"מ- חובה כמובן. זהו, אני לא נעזרת בעזרים נוספים לצילום, אין לי צורך בחצובה או ציוד תאורה, המשקל של העדשות הכבדות האלו מספיק בהחלט.

שתפי אותנו בטכניקת צילום שאת מקפידה עליה בצילום שעושה את כל ההבדל

אני אוהבת לצלם בשעת הזהב עם אור אחורי, שיוצר הרבה קסם בתמונה ומבליט את המצולמים. אני מחפשת אותו גם ברקע- איך הוא חודר דרך העלים או הפרחים. זה, בשילוב עם צמצם פתוח לקבלת עומק שדה רדוד, היא טכניקה שבה אני משתמשת כמעט בכל הצילומים שלי.

השלימי: הפריים המושלם מבחינתי הוא…

פריים שהכל בו מתחבר באופן מושלם- המצולמים והסטיילינג שלהם, השילוב של הצבעים שבטבע עם האביזרים והביגוד, לוקיישן מעניין, אור קסום ורך. אם אני גם מצליחה לתפוס הבעות פנים ומחוות גוף שמתאימות לסיפור שאני רוצה לספר לצופה- אז אני בכלל אהיה בעננים.

עריכת תמונות, בעד או נגד? למה?

הכי בעד שיש. למעשה, אני חושבת שזה חלק בלתי נפרד מעבודת הצלם. החלק הראשון מתבצע בצילום עצמו, והחלק השני מושלם בעריכה. בצילום אני אשאף להביא את התמונה למצב הכי טוב שהיא יכולה להיות מבחינת הפוקוס, האור, הקומפוזיציה, החשיפה, והרגע המתועד. בעריכה אני אשאף להגשים את הפוטנציאל של התמונה מבחינת הצבעים, טמפרטורת הצבע, הדגשת אלמנטים וכו'. לכן לעולם לא אתן ללקוח את חומר הגלם, אלא רק את התוצר הסופי. אני בדיעה שאי אפשר לקחת תמונה בינונית ולהפוך אותה בעריכה לתמונה מצוינת. אבל אפשר לקחת תמונה שהיא מלכתחילה מצוינת ולהפוך אותה באמצעות העריכה, לתמונה מדהימה.

על איזה פרויקטים את עובדת בימים האלה?

פרט לעבודה השוטפת ולקורס צילום הריון ומשפחה שאני מנחה בגליץ, אני עובדת על העברת הסטודיו למקום חדש וגדול קצת יותר, גם הוא בגן יבנה. בנוסף לכך אני מתכננת סדנאות נוספות וקצרות יותר, שאני מעריכה שייצאו לפועל בקרוב.

אם לא היית צלמת, מה היית רוצה לעשות?

אני מאמינה שאם לא הייתי צלמת הייתי רוצה לעסוק בתחום עיצוב הפנים או הלבשת בתים. גם ככה יש אלמנט גדול של סטיילינג בצילום, אז לפחות לממש אותו בתחום אחר

האם את חושבת שהמדיה החברתית תרמה לקידום תחום הצילום?

בוודאי. רוב הלקוחות שלי מגיעות אלי דרך המדיות החברתיות, פייסבוק בעיקר. המדיה החברתית היא דרך שלנו ליצור קשר עם הקהל שלנו, להציג לו את העבודות שלנו, את מאחורי הקלעים, לשתף אותו ולקבל ממנו פידבק. אנחנו יכולים להבין בזמן אמת למה הקהל שלנו מתחבר ולמה פחות. איזו תמונה יוצרת אצלם רגש, ואיזו תמונה מעוררת אצלם תגובות. זו פלטפורמה הרבה יותר דינאמית ואינטראקטיבית מאתר אינטרנט, ואני היום מתנהלת בעיקר בה.

שתפי אותנו בטיפ אישי מהניסיון שלך לצלמים שמתחילים את דרכם בעולם הצילום או שרוצים להתקדם בו

באופן כללי אני מאמינה גדולה ברכישת השכלה. אני חושבת שמי שרוצה להתחיל בתחום הזה, צריך להירשם לקורסים, לסדנאות, לראות סרטוני הדרכה, וללמוד את התחום. הלמידה היא לא רק בהתחלה, אלא היא לאורך כל הדרך. לומדים מפעם לפעם, צוברים כלים ומשתפרים מהניסיון. בנוסף, צריך לקחת בחשבון שאין קיצורי דרך, ולוקח זמן להשתפר, לצבור קהל לקוחות ולמלא את היומן. אבל מי שיש לו שילוב של כישרון ושל עקביות ומוטיבציה, יכול בהחלט להצליח.
 
אהבתם את הראיון עם ליאת? מוזמנים לקרוא את הראיון עם צלם החודש הקודם – רועי לוי    לחצו כאן