בלוג צילום
צלמת השראה – סלי בן אריה
מה משך אותך להיכנס לעולם הצילום?
למען האמת אני בן אדם של יצירה ואמנות, כל חיי אהבתי ליצור. לצייר, לכתוב, לרקוד- לגעת באמנות בכל הגוונים שלה. צילום זה פשוט עוד דרך ליצירה מבחינתי. אני לא אוהבת מצלמות וגם לא ממש מבינה המון במצלמות – ששש אל תגלו! אני פשוט אוהבת ליצור, אני אוהבת את התוצאה ואת האמנות שאפשר ליצור בעזרת מצלמה. וזה מה שמשך אותי.
מי הצלמים ששאבת מהם השראה במהלך הקריירה שלך? ואיך זה בא לידי ביטוי בצילומים שלך?
האמת שאני לא שואבת השראה ספיציפית דווקא מצלמים כי ההשראה שלי היא רוחבית. אבל היה צלם אחד שתפס אותי למשך תקופה ארוכה- הלמוט ניוטון. הסגנון הפרובוקטיבי שלו משך אותי. המון שחור לבן, המון תעוזה, המון עירום והייתה תקופה מאוד ארוכה בקריירה שלי שצילמתי עירום אמנותי בהשראת הלמוט.
מהו סדר היום שלך?
הבוקר מתחיל בלקחת את הבת שלי לגן, ומיד לאחר מכן אני הולכת לסטודיו שנמצא בהמשך הרחוב (במושב הכל קרוב). מגיעה לסטודיו ומארגנת אותו לכבוד המצולם שלי. מוזיקה, אווירה, קצת נשנושים. ומצלמת. אני מתמידה כבר שנים לא לצלם יותר משני מצולמים ביום, שומרת על האנרגיה שלי ומאמינה שכל מצולם צריך לקבל אותי במיטבי! אחרי הצילומים אני יושבת לערוך תמונות ותוכן שיווקי לאינסטרגם, חוזרת לקחת את הבת שלי מהגן, ומתחילה את היום שלי כאמא.
איך את ניגשת ליום צילום? ומהו מבחינתך סט הצילום האולטימטיבי?
אני אגלה לכם סוד. אני מצלמת בסטודיו שלי עם פלאש אחד, עדשה אחת, וברוב המקרים גם רקע אחד. הכל מאוד מאוד מאוד פשוט! אין לי סט שאני מרימה, הכל כבר קיים ואני זורמת עם הוייב.
באיזה ציוד את משתמשת באופן שוטף?
פלאש של גודוקס (לא זוכרת דגם), רקעים, מצלמת קנון מארק 4, הכל מארליך כמובן. האני מאמין שלי זה שלא צריךהמון ציוד בשביל להוציא תמונות מטורפות, אני משתמשת בסטודיו שלי עם פלאש אחד ומצליחה ליצור מגוון סגנונות תאורה עם הפלאש הזה.
ומהו ציוד החלומות שלך?
אין לי ציוד חלומות, כל מה שאני צריכה קיים בתוכי! אני מאמינה באמנות יותר מאשר ציוד, אבל במסגרת תפקידי כצלמת מקצועית אני חושבת שארצה בקרוב לשדרג את המצלמה שלי לדגם יותר חדיש.
מה הוא הרגע שבו הבנת שאת במקום הנכון? ומהו הרגע המרגש במיוחד בדרך המקצועית שלך?
הרגע הכי מרגש בקריירה שלי ומתי שהבנתי שאני בול במקום הנכון היה בתערוכת צילום שעשיתי בשנת 2016. התערוכה עסקה בחרדות (דבר שאני מתמודדת איתו שנים)- גייסתי אנשי ציבור מפורסמים למען התערוכה וצילמתי אותם במצבי חרדה. זו הייתה תערוכה מרגשת ברמות, עוררה שיח על נושא שהרבה אנשים מתביישים בו. הרגשתי שאני לוקחת את האמנות שלי למקום של לעשות טוב בשביל אחרים. נקודה נוספת מרגשת היתה בשנת 2019 כשבחרו בי להרצות בכנס הצילום הישראלי של גליץ. עליתי על הבמה מול 2,500 איש וסיפרתי על התערוכה המיוחדת הזו ועל ההתמודדות שלי עם חרדות ואיך האומנות עוזרת לי להתגבר על חרדות.
אם היית יכולה לצלם כל אדם או דבר בעולם – במה היית בוחרת? ולמה?
שאלה ממש קשה. אף פעם לא חשבתי על זה ופתאום השאלה גרמה לי לחשוב על אבא שלי. אבא שלי נפטר כשהייתי בת 17. הוא לא הכיר אותי כצלמת. היו לו עיניים בצבע תכלת על גבול הלבן ותווי פנים מאוד חדים והייתי ממש רוצה לצלם אותו.
לו היית יכולה לבחור כל יעד בעולם למטרת צילום, לאן היית נוסעת?
פעם חשבתי שלטייל בעולם ולצלם בעולם זה החלום שלי. אבל עכשיו אני מבינה שבשבילי הדבר הכי הכי הכי טוב זה להישאר במקום הבטוח והמוגן שלי (בעיקר בגלל שאני חרדתית), בסטודיו שלי, עם המשפחה שלי; זה המקום שאני רוצה להיות בו.
עריכת תמונות, בעד או נגד? למה?
ברור שבעד, עריכה זה חלק בלתי נפרד מצילום. תדמיינו רגע אישה שהולכת לספר, עושה צבע, תספורת, גוונים- שעות על גבי שעות של עבודה והשקעה והמתנה לתוצאה. האם היא תצא מהמספרה עם שיער רטוב? ממש לא! עריכה זה הפן של הצלמים. זה הפיינל טאצ’. זה החותמת. זה הצבעים של הצלם, זה טביעת האצבע שלו. עריכה מבחינתי זה חובה.
בימים אלו אני עובדת על יצירת קורס דיגיטלי לצלמים. בא לי להעביר את הידע שלי הלאה ולהסביר לכל הצלמים המתחילים שצילום סטודיו זה לא כזה מסובך, שלא חייב להיות מפוצץ בציוד ולא חייב סטודיו ענק, ובעיקר מה שצריך זה רצון וכישרון.
אם לא היית צלמת, מה היית רוצה לעשות?
מעצבת תכשיטים או מעצבת פנים, כל דבר שקשור לעיצוב.
