בלוג צילום
איך לא להתייאש מצילום – 6 שלבים להצלחה
10 שנים. 10 שנים לקח לי להביא את עצמי להירשם ללימודי צילום וזה לא שלא היה לי רקע, למדתי צילום בתיכון כולל פיתוחים והדפסות
בחדר החושך ובמעבדה. מהיום שיצאה המצלמה הדיגיטלית – נטשתי את המצלמה שכל כך אהבתי, זו שדיברה עבורי בלי שאצטרך להגיד
שום דבר (תמונה שווה אלף מילים) האמת היא שממש פחדתי. אני?? הרי אני כל כך מאותגרת טכנולוגית! איך אלמד את כל הטכנולוגיה
הזאת?? חיישן, ופיקסלים, bit, bite ועריכת תמונה במחשב. רכשתי מצלמה מקצועית אי שם ב 2007, Canon 5D mark II, ולא באמת ידעתי
מה אני עושה איתה! אז צילמתי על אוטומט, הגיוני סה"כ. כשגרתי בלונדון, החלטתי שאני הולכת על זה, ורכשתי ספר ללימוד יסודות הצילום.
אפילו שידעתי אותם בעל פה, הייתי בטוחה שבמצלמה דיגיטלית הכל שונה. אחרי בדיוק 3 עמודים הנחתי את הספר בצד, והחלטתי שזה לא
בשבילי. מה בכלל חשבתי לעצמי? אבל זה היה חזק ממני, כמה טיולים בסמטאות של לונדון והבנתי שבשנה הזו שאני שם אני חוזרת לשלוט
בתמונות שלי, ולצלם באופן ידני. אחרי שהתגברתי על הפחד הראשוני, יצאתי עם המצלמה ועם הספר, והתחלתי להתאמן, שנתיים לאחר מכן
כבר נרשמתי ללימודי תואר הנדסאי צילום ומדיה דיגיטלית וכלל בתוכו המווון טכנולוגיה, קורסים שלמים רק בטכנולוגיה. ניצחתי והרווחתי את
עצמי ואת האהבה שלי, הבאתי את עצמי לעסוק במה שתמיד רציתי ואהבתי.
היום – אני לא מפסיקה ללמוד, לגדול, ולהתפתח בתחום, אני צמאה לעוד. תמיד.
אז איך בעצם עושים את זה? איך לא מתייאשים?
הנה 6 הדברים שעבדו עבורי:
- להסתכל לפחד (הטכנולוגי) בעיניים, הפחד יכול לשתק, הוא מונע מאיתנו לעשות דברים שממש היינו רוצים לעשות, ומאידך הוא
גורם לנו לעשות דברים שממש לא היינו רוצים לעשות. כשאני מרגישה שאני תקועה במקום, או מתעלמת מקול פנימי בתוכי שממש
רוצה לעשות דבר מסויים אני שואלת את עצמי מהו הדבר הזה שעוצר אותי, מה הפחד הזה. מזהה אותו, מכירה בו, מחבקת אותו,
וממשיכה הלאה. הפחד לא שולט בי, ברגע שאני מכירה בו אני שולטת בו. היום אחרי שהסתכלתי לפחד הטכנולוגי שלי בעיניים
והתגברתי על המכשול, אני שולטת בגאון במצלמה שלי, יודעת בדיוק איך נופל האור על הפיקסל, איך הוא הופך לאות חשמלי, לצבע
ולקובץ שיוצר תמונה. (ואפילו הסכמתי ללמוד קצת פיסיקה – האור נע כגלים, ופוגע כחומר!) - הצבת יעדים ומטרות, זה נשמע מאוד גדול ומפחיד אבל היעד יכול להיות בכל קצב שאני בוחרת בו! לדוגמא, עד סוף השנה אלמד
את כל יסודות הצילום, מעכשיו אני יוצאת לצילומים לפחות אחת לחודש. בחודש הבא אני מצלמת לפחות 3 משפחות. ברגע שמציבים
יעדים ורושמים אותם (זה מוכח מחקרית) אתם כבר תמצאו את הדרך לכבוש אותם, הרי לא תרצו לאכזב את עצמכם, נכון? - צעד צעד, מכירים את זה שאתם בטיול, אחרי כמה קילומטרים הליכה, פתאום מגיעים למדרגות שאתם לא מצליחים לראות את הסוף
שלהם ומרגישים כאילו חרב עליכם עולמכם? (קרה לי בתאילנד, כשהייתי בהריון עם התאומות!!) בתחום הצילום זה קורה לנו כמעט כל
יום! זה קרה לי בתחילת הדרך, חודשיים אחרי שפתחתי את הסטודיו כבר חשבתי לסגור אותו, ראיתי תמונות מעולות של צלמות מעולות,
וכל מה שהיה לי בראש זה איך לעזאזל אני אצליח להוציא תמונות כאלה? הדרך לשם מאיפה שאני נמצאת כל כך ארוכה!! הפתרון לכך
הוא לעשות צעד צעד, לעלות שלב שלב. להסתכל כל הזמן רק על השלב שבו אני נמצא כרגע, להבין אותו לעומק, ללמוד, להצליח ורק
אז להתקדם לשלב הבא. - סביבה תומכת, אין דבר טוב יותר מאשר סביבה תומכת, אני זוכרת את עצמי כשרק פתחתי את הסטודיו, הייתי אבודה, לא ידעתי אפילו
אם אלבום דיגטלי זה אלבום פיזי או שזה בכלל קובץ, מאיפה אפשר להביא לקוחות ואיפה נכון לפרסם את התמונות שלי. היום בעידן
הרשתות החברתיות המדיה מוצפת בקבוצות תומכות כמו "הבית של הצלמים", "צלמים ללא גבולות" ועוד, בהן חברים צלמים מנוסים יותר
לצד צלמים מתחילים וחולקים ידע. כשיש את מי לשאול השמים הם הגבול!! לא אשכח לעולם את היום ההוא בעבודה הקודמת שאחד
ממהנלי הצוות אמר לי "את צעירה, ירוקה, ולא מפסיקה לשאול שאלות!" אני חושבת שנעלבתי. אבל זה היה נכון, הייתי חדשה ולא הפסקתי
לשאול ורק בזכות זה גם שם הגעתי רחוק. היכנסו לקבוצות, תקראו, תשתתפו, ותשאלו!! תבקשו עצה, ביקורת והכוונה, יש המון ידע ברשת,
פשוט קחו אותו!! - ניהול זמן, במירוץ החיים התרגלנו לעבוד בימים לא ימים, שעות לא שעות. בעיקר בעולם הצילום העבודה אף פעם לא נגמרת, אנחנו מצלמים
ביום, עורכים בלילה ולפעמים על חשבון זמן המשפחה בסופ"ש או בחגים כי ככה נוח יותר ללקוחות. מגיע השלב שזה הופך למייאש, שלא ברור
לנו למה כל המירוץ הזה אם אין לנו זמן למשפחה ולעצמינו. רשמו את המשימות שלכם ביומן, הפעולות האלו יגרמו לכם לעמוד בזמנים, לבצע
משימות בזמן ופתאום תראו איך יתפנה לכם פנאי למשפחה ולעצכם. אל תמעיטו בערך הזמן, השחיקה מהירה וגדולה! - תאמינו בעצמכם, אחד הדברים הכי קשים זה לקבל חוות דעת שלילית, מלקוח או יותר גרוע מעצמכם. בהיותינו בני אדם יש לנו נטיה לחשוב
תמיד "אני לא מספיק טוב". דרך החשיבה הזו היא שרשרת של דברים: אני לא מספיק טוב, העבודות שלי לא מספיק יפות, לא אוהבים אותן
ברשת, מי ישלם לי סכומים גבוהים לצילומים. ברגע שתאמינו שאתם יכולים, תרימו את רמת הצילום שלכם, תעריכו את עצמכם, אחרים יעריכו
אתכם – ותוכלו לגבות מחירים בהתאם.
קרן דניאלי היא מנטור לצלמים, מעבירת סדנאות וקורסים בארץ ובעולם, לקורס 12 השלבים לצילום וניהול עסק מצליח של קרן דניאלי הקליקו כאן.
