בלוג צילום
אביזרים משלימים לצילום מאקרו
שהוא יקבל על חיישן המצלמה. לדוגמא: בהגדלה ביחס של 1:1 פרח בגודל הזהה לגודל החיישן ימלא פריים שלם, חרק שגודלו מחצית החיישן
ימלא עד חצי מהפריים.
כי לעדשות "רגילות" אין את האפשרות להגיע עד הגדלה כזו, וכמו כן יש להן מרחק עבודה מינימלי הנדרש לשם השגת פוקוס. המשמעות היא
שאפשר להתקרב לאובייקט רק עד מרחק מסוים, ושהוא לא יראה בתמונה גדול כמו בעדשת מאקרו אמיתית.
לאובייקט על מנת למלא את הפריים, ולכן הן יכולות להתאים למי שמצלם פרחים או תכשיטים. לעומת זאת עדשות 90-100 מ"מ מאפשרות
להגיע להגדלה גבוהה גם ממרחק עבודה רב יותר, ולכן לרוב מועדפות על ידי מי שמצלם פרפרים ובעלי חיים אשר עשויים להבהל.
עדשות יוצאות מן הכלל
מעבר לאורכי המוקד המוכרים, ישנן גם עדשות מאקרו יוצאות דופן בעלות מאפיינים פחות שגרתיים ביחס לשאר התחום. אחת הפופולאריות
היא עדשה Canon MP-E65 f/2.8 1-5 x Macro אשר מתאפיינת במישור פוקוס קבוע מראש, ללא יכולת להתפקס למרחקים שיתאימו לצילום שאינו
מאקרו. זאת בניגוד לעדשות מאקרו רגילות אשר מסוגלות גם להתפקס לאינסוף ולשמש כעדשות פורטרטים ושימוש כללי. היתרון המשמעותי של
העדשה הזו היא העובדה שההגדלה שלה מתחילה מתחילה מיחס של 1:1 ויכולה לעלות עד יחס של 5:1 באמצעות סיבוב של טבעת על העדשה,
בעוד שברוב עדשות המאקרו ההגדלה המקסימלית תהיה 1:1.
דוגמה נוספת לעדשה יוצאת דופן היא עדשת Laowa 15mm f/4 Wide Angle Macro, אשר בהתאם לשמה מתאפיינת בזווית רחבה מאוד, אבל עדיין
שומרת על היכולת להתפקס על נושאים קרובים ואפילו לייצר הגדלה של עד 1:1 כמו כל עדשת מאקרו אמיתית. שימו לב שמדובר בעדשה ידנית
לחלוטין, ככה שהשליטה על הצמצם והפוקוס נקבעת באמצעות טבעות על גוף העדשה, ולא דרך המצלמה.
טכניקות צילום מאקרו נוספות שכדאי להכיר
כאשר האופטיקה מכוונת במהופך, מרחק הפוקוס המינימלי של העדשה מתקצר משמעותית ויכולת ההגדלה שלה עולה. מאחר ובהרכבה כזו
המגעים של העדשה פונים החוצה ולא מתחברים לגוף המצלמה, העבודה עם טבעת היפוך מנטרלת את יכולת התקשור של העדשה עם המצלמה,
ככה שהפוקוס האוטומטי מפסיק לעבוד ובנוסף אנחנו מוגבלים גם בקביעת ערך הצמצם.
לעמת זאת עדשות מסדרה G של Nikon או עדשות Canon / Sony נפוצות לא מאפשרות קביעה כזו על הצמצם ולכן נהיה מוגבלים לערך הפתוח
ביותר של העדשה. במקרים כאלה ניתן לנתק את העדשה מגוף המצלמה בזמן חשיפה ארוכה "ונתקע" אותה עד החיבור הבא בערך הצמצם אותו
קבענו לאותה החשיפה.
ישנן חברות דוגמת meike אשר מציעות "טבעות היפוך חכמות" המכילות מגעים אלקטרוניים הניתנים להרכבה על קצה העדשה ההפוכה, אשר
מתחברים לחלק נוסף שמגשר בינם לבין גוף המצלמה, ובכך מחדשים את התקשורת בין המצלמה לעדשה.
סטים של טבעות הארכה בלי / עם חיבורים אלקטרוניים למצלמה לטובת ביצוע פוקוס אוטומטי וקבלת נתוני הצמצם ואישור השגת הפוקוס. הסטים
מגיעים במס' גדלים בעלי השפעות שונות שאיתם ניתן לעבוד לפי הצורך.
גבוה יותר ומרחק פוקוס קטן יותר. אלו עובדים כמו זכוכית מגדלת, ומשמרים את כל התקשורת הקודמת של העדשה עם המצלמה. גם כאן ניתן
לבחור באחד משלושה גדלים לפי הצורך.
לצילום מאקרו חוקים משלו
בצילום מאקרו יש דברים חשובים שכדאי לחשוב עליהם היות וסביבת העבודה הרגילה שמוכרת לנו משתנה כמעט תמיד בכל הפרמטרים.
תאורה, כאשר העדשה מתרחקת מהחיישן, האור המתקבל חלש יותר. לכן נאלץ לפצות על ידי פתיחת צמצם, צילום במהירות תריס נמוכה או
העלאת ISO. ניתן לפצות על המחסור באור גם באמצעות עבודה עם תאורה מלאכותית ייעודית כמו פלאש דו ראשי, רינג פלאש או פנס LED.
כאן למעשה מתחלק תחום המאקרו לשתי אסכולות עיקריות:
1. צלמים אשר מעדיפים להשתמש בתאורה טבעית, גישה שפעמים רבות מצריכה עבודה עם חצובה ואובייקטים די סטטיים לאור מהירות התריס הנמוכה מהרגיל.
2. צלמים אשר מעדיפים להשתמש בפלאש מרוכך על מנת להאיר את הסצנה, ולהשיג בכך את האפשרות להעלות את מהירות התריס ולסגור את הצמצם
או להוריד ISO. הבזק הפלאש עצמו תורם גם הוא לחדות התמונה מאחר והוא "מקפיא" על החיישן את האובייקט כפי שהואר באותו שבריר שנייה שבו
הפלאש הבזיק.
עומק שדה,עומק השדה בעדשות מאקרו רדוד מאוד. בהרבה מקרים (בעיקר כאשר ממש נתקרב לאובייקט) נמצא שלא כל האובייקט בפוקוס. הפתרון
הוא סגירת צמצם במידת האפשר או עבודה בטכניקת הערמת פוקוס – כלומר צילום במס' מישורי פוקוס בצורה מבוקרת וחיבור של התמונות בתוכנת
עריכה לאחר מכן, מה שיתן לנו פוקוס עמוק ומקיף יותר. שימו לב שיש להזהר מסגירת יתר של הצמצם בו העדשה כבר מאבדת מחדותה בעקבות דיפרקציה.
יציבות, בסעיף הזה יש לא מעט סודות וטיפים! בעת התקרבות לאובייקט ברמה של מאקרו, כל תזוזה מקבלת ביטוי משמעותי במיוחד, הן ברמת
הטשטוש של התמונה וגם מבחינת פגיעה בקומפוזיציה שרצינו, לכן מומלץ מאוד לעבוד עם חצובה טובה ויציבה שתאפשר מקסימום שליטה.
רצוי חצובה עם ראש תלת מימדי שיכולה לרדת לגובה נמוך יחסית לשליטה על כל ציר בנפרד, כדי למנוע תזוזה בזמן הצילום כדאי לעבוד עם שלט
או טיימר במצלמה. אם נבצע הערמת פוקוס בזמן הצילום, נוכל להישאר בזווית הנכונה על ידי שימוש במסילה יעודית למאקרו שעליה המצלמה
יושבת ומאפשרת הזזה קדימה / אחורה בצורה מבוקרת ואיטית. במידה ואתם מתחברים יותר לצילום עם פלאש, תוכלו להגיע לתוצאות טובות גם
בלי חצובה אחרי שתתאמנו על היציבות והטכניקה.
הכתבה נכתבה בשיתוף פעולה של הצלמים ליאור קסטנברג וחיים מירל.
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
